לסלול שביל למחר, היום

בשנות השישים של המאה העשרים הציע יאזונק ( חוקר , ופסיכולוג) תאוריה שתסביר מדוע לעיתים נוכחות אחרים מקלה על ביצוע מטלות.

לפי התאוריה שהוא בנה קיימים שלושה מרכיבים המסבירים את התופעה הזו, בכולם מקומם של הקהילה מהווה נדבך מהותי.

בנוסף לנורמות קיימים ערכים ואמות מידה אוניברסליים המכתיבים שיקולים והתנהגויות ברוב תחומי החיים. 

בסופן כולן במשולש מעגלי בין האדם - משפחה- וקהילה.  שהקשר ביניהם קשור ברשתות של יחסי גומלין מורכבות .

השיפוט המוסרי אם כך ניזון מהסביבה , ואינו בהכרח אובייקטיבי.

את הנושא חקר היטב פיאג'ה הוא נהג לשבת בגן שעשועים תקופה , במהלכה התיידד עם הילדים במרחב הגן עד שהצליח לנהל איתם שיחה,

כשהכירו אותו היטב שאל לפשר האופן בו הם משחקים  ובדק האם החוקים אחידים בכל מקום . פיאז'ה שיתף את הילדים כי ראה בשכונה אחרת ילדים המחשקים משחק דומה באופן שונה. התשובה של הילדים תמיד הייתה שהם טועים וכי החוקים שלהם הם הנכונים. כשהוסיף ושאל מי החליט הילדים כאחד ענו לדמויות מוכרות הן כאחד מההורים או דמות ציבורית הידועה לכולם.

פיאג'ה שאל אותם האם ניתן לשנות את חוקי המשחק והתשובה הייתה שלילית.

מחקריו הביאו אותו למסקנה כי השיפוט של היחיד עובר השתנות התפתחותית בהתאם לבשלות הקוגניטיבית שלו והן לאינטראקציה בחברה,

בהמשך נבדק שיפוט מוסרי בין קבוצות שווים מארצות מוצא שונות  ע"י שני חוקרים ישראלים.

ארץ אחת בו יש משטר קפדני וברור השניה היא ארץ בו יש חוקים אך המון שטחים "אפורים" המעוגנים בתתי חוקים שנוטים לפרוט בהתאם לשיקולים משפטיים.

נמצא כי בארץ בו החוקים היו ברורים ונוקשים שיפוטיות המוסרית של אותם אשר ענו על שאלות החוקרים נצמדה לחוק ולחומרת הנזק ולא לנסיבות בהם הובא להם שפעלו.

 בארץ ממנו הגיע עונים בהם ישנם תתי חוקים שנוטים לפרוץ ענו הנחקרים ביותר סלחנות ועיגנו את תשובתם לפי הסיבה ולא התוצאה.

ההתנהגות המוסרית והשיפוטיות אם כך נקבע לא אחת לא על פי משוואה אחת , האדם לומד בנוסף מניסיון אישי, מתוך התבוננות באחרים והמוסריות של הקרובים אלו.

תגובה של החברה על התנהגות נלמדת יכולה להביא הן להכחדתה והן להשרשתה ,

מה שישפיע על חברה בה יש קהילה המרכיבה משפחות שצריכות סיוע , עוגנים שונים של צרכים שיהוו לה סיוע מהותי בעת קשיים או חוסר יכולת בסיסית לקיומה.

זיהוי צרכים  ניזונים אם כך כחוט שני בקשר בלתי ניתן לניתוק.

קהילה אשר יש בה חוסן חברתי ערכי ומוסרי המושתת על סיוע לאחר ,אי שיפוטיות וקבלה מוסרית תאפשר למשפחות שבה עוגנים של סיוע בלתי תלויים או שיפוטיים מתוך שימוש ב'חוק כלים שלובים' חוק כלים שלובים הוא חוק פיזיקלי שקובע כי גובה פני נוזל מסוים ישאף להיות שווה גובה, כמו שעומק הים משתנה בין שטח לשטח אך מעל פני המים הים נראה בקו אחיד .

כך בשאר המקומות בו יציבו את המים גם בכלים משתנים גובה המים יהיה אחיד ואינו תלוי בצורת הכלי או ברוחבו.

כך בקהילה, כל אחד יקבל זכות שווה לצרכיו הבסיסיים שיאפשרו לו לצרוך שירות ואיכות חיים באופן שווה ושתאפשר לו יכולת קיומית בכלל המעגלים.

מתוך פתיחות והבנה כי היכולת המוסרית לקביעת מי נצרך, אילו פרמטרים נדרשים להתקיים על מנת לקבל סיוע נשאבים מתוך תהליך למידה ושיפוט שאולי נדרש לשינוי באם הוא מתבסס באופן מקובע ובלתי מאפשר לקהילה ולחברה לפעול מתוך שיפוט מוסרי גבוהה ביותר שיכול להגיע אליו.

החברה הישראלית מורכבת , וכמו שאלת המוסריות הזו מצטרפים אליה רבות ואחרות כמו התחומים בהם יש להתמיד.

האם לתת סיוע וכלים בספורט? ברווחה? בחינוך? אתרים הוריים?

חוק הכלים השלובים בעיני מאפשר לנו ללמוד שאולם בסוף יום כולנו שווים , אך אנו כמו הטבע אנו בנויים אחרת ומתוך כל כל אזור, חברה קהילה  ואדם צרכיו משתנה.

האם אני בשנות ילדותי בהם הייתי ברעב גדול הייתי שמחה לקבל חוג חינם? האם סיוע של תיק יסייע לי? האם עצם העבודה שאימי גרה בדירת עמידר אפשרה לי בטחון ?

התשובה להכל הוא איזון. נכון.

עם זאת את התחלת המאמר פתחתי בתיאוריה של יאזונק שמדבר על השפעת האחר באדוות שונות בביצוע מטלות לא מאחר והמטלות הופכות להיות קלות יותר. אלא רק מתוך כך שהאדם יצור חברתי וניזון מהסביבה.

בסוף חברה , קהילה ואדם צרכים רבים שונים . כמעט בלתי אפשרי להגיע לכולם לכל דבר , בלתי אפשרי להגיע לחברה מושלמת,

אפשרי להגיע חברה שלמה  , אני מאמינה כי כאשר בתוך קהילה יש ריבוי ארגונים או יחידים המתעסקים במתן סתר , ביוזמות חברתיות , ביכולת הנעה שלא לתמורה אלא לתת , שם מתקיימים תהליכים המבריאים את החברה ומולידים בה עוד ועוד ארגונים יומות ותהליכים חדשים .

כל שלכל חסד גם קטן ככול שיהיה יש מקום חשוב הפותח דלתות רבות במקום בו נמצא גם שהוא אינו קשור באוכלוסיה מסויימת שצריכה סיוע או שתופעה חברתית לא טובה רק עצם קיומה משנה את פנוי אותה חברה מאחר והיא מעוררת עשיה נוספת רק מעצם קיומה, ובאופן בלתי ניתן לימדוד באותו מקום שיש רתימה לנושא אחד, אדם אחר מרגיש שיש מי שאיתו אוחז במשימה וזה מה שמקל עליו בהתמודדות בכלל הערוצים.

"כמו כלים שלובים
אני ואת ביחד מתמלאים
עד קו הלב" אהוד מנור כתב בשיר " כלים שלובים " ששר גידי גוב.

כך נזכור בטרם נוביל תהליכים פנימיים או ארגוניים ונפעיל שיקול דעת שבנויים על מוסריות שיפוטית.

שכלים שלובים מאפשר חוסן פנימי אמיתי וממלא את הלב בחמצן שבונה חינוך וזורע לשנים.

אך אל נשכח שמעצם קיום של מעשה אחד טוב צומח שינוי רחב .

בשביל למחר, גם היום.